החומרים המשמשים לאריזה גמישהצריך להיות בטוח מנקודות מבט שונות. מזון אינו רשאי להיות במגע עם מזהם חיצוני כמו חיידקים, וירוסים, מיקרואורגניזמים אחרים, לכלוך, ולכן המיקרו-מבנה של חומרי האריזה אסור לאפשר לסכנות אלה לעבור ולזהם מזון.
לפוליפרופילן מבנה גבישי מרושת המשמש עבורמחסום טוב לגז ומזהמים.אז הפולימרים של פוליפרופילן נמצאים בשימוש נרחב באריזות מזון, המעניקים הגנה טובה. אבל כמה מהגרים יכולים לנקב את המבנה המקרומולקולרי של פולימרים ויכולים לזהם את חומרי המזון. מהגרים כאלה יכולים להיות בעיקר המרכיבים של הדפסת דיו ושל דבקים פוליאוריטן.
דבקים פוליאוריטנייםהם תערובת של שני פולימרים המגיבים כמו טמפרטורות סביב 30 עד 50 מעלות צלזיוס. שני רכיבים אלה סובלים מתהליך פילמור, והוא מתחזק.
אז, דבק זה משמשמליטה את הפולימר המודפס לפולימר מתכתי.זה ידוע כי עבור מזון חבילה בעטיפה, ושקיות, משמשים למינציה. חומרים מועדפים לאריזות מזון מורכבים לעתים קרובות ממצע ראשון, כגון סרט, שהוא בדרך כלל דק ושקוף (כ -30 מיקרון), והוא יכול להיות ניתן להדפסה, ומצע שני שיכול להיות סוג אחר של חומר לעתים קרובות הוא סרט דק יותר על 20 מיקרון, רדיד מתכת, סרט מתכתי או סרט שקוף.
השימוש בדבקים פוליאוריטן תגובתיים נמצא במקרים מסוימים כגורם לזיהום של המזון הארוז עם איזוציאנטים לא מגיבים ואמינים ארומטיים מסרטנים, שנוצרו על ידי התגובה של רכיבי דבק עם לחות מהמזון. כךמשקולות ציפוי של הדבקבשימוש למינציה לא יהיה גבוה מ 1.5-5g/m². חומרי אריזת מזון עשויים לשחרר תרכובות הגירה הנובעות מהדבקים המשמשים לייצור מעקות כאלה.
